<h1>סמ"ג לאוין סימן מ"ה</h1>
<h2>דף ב.</h2>
שנינו בתחילת מסכת עבודה זרה (ב' א') לפני אידיהם של גוים שלשה ימים אסור לשאת ולתת עמהם, במקח וממכר, ולהלוותם וללוות מהן [להשאילן ולשאול מהם] ולפורעם ולהפרע מהן, ואוקימנא בגמרא (שם ו' ב') במלוה בשטר או שעל המשכון אבל מלוה על פה נפרעין מהן מפני שהוא כמציל מידם, אמר שמואל (שם י"א ב') בגולה אין אסור אלא יום אידם בלבד, פירוש בגולה, בחוץ לארץ מפני שאינם כל כך עובדי עבודה זרה, ופירש רבינו שמואל בשם רש"י דוקא ניט"ל וקיס"ח שהן עיקר אידם וראש יראתם אסור, ואפילו אותם יש להתיר במקום שיש לגוי איבה כדמוכח שם (ו' ב') דקאמר ההוא מינא דשדר דינרא קיסריינא לרבי יהודה נשיאה ביום אידם אמר אי לא אקבליה הויא ליה איבה. עוד יש היתר אחר בגוי שאנו מכירין שאינו אדוק בעבודה זרה ולא אזיל ומודה כדאמרינן התם (ס"ה א') רבא שדר קורבנא לבר ששך ביום אידו [נ"א אידן] אמר קים לי בגוויה דלא אזיל ומודה, פירוש קורבנא דורון, עוד יש היתר אחר במקום שצריך להחניפו כדאמרינן בירושלמי (ע"ז פ"א ה"א) בגוי המכירו מותר מפני שהוא כמחניף לו ותניא [נמי בתוספתא] נכנס בעיר ומצאן שמחים שמח עמהם מפני שהוא כמחניף להם (ע"פ סה"ת סי' קל"ד). גרסינן בפרק שני דעבודה זרה (ל"ב ב') אמר שמואל גוי ההולך לתרפות בהליכה אסור לשאת ולתת עמו בחזרה מותר.
<h2>דף יג.</h2>
ויריד שקבעו הכומרים לקבל בה המכס וישראל מוכרין [ולוקחין] שם בהמות ובגדים ולוקחים מכס ממה שקנה ומכר ואמר רבי יוחנן מהנה אסור, יש לפרש דהיינו בזמן שהמכס לקנות ממנו תשמישי עבודה זרה, ואם גוי מוכר חפץ שלו בשוק או ביריד שאומר בכך וכך יהיה ועוד פשוט לעבודה זרה פלונית לבנותה, זה הישראל אסור ל[י]קח דהיינו מהנה אסור, ואם אומר ועוד פשוט לאלוה יכול להיות דמותר דשמא יתננו לעניי גוים (ע"פ סימני סה"ת קל"ו וקל"ז).
<h2>דף יג:</h2>
אסור למכור לבונה לגלח ולכומר דמידי דתקרובת הוא וכן שעוה אסור למכור לגוי ביום איד קנדלי"ר שלהם אבל שעוה בשאר ימים ולבונה לשאר גוים מותר למכור דתנן סתמן מותר ופירושו אסור, פירוש סתמן שאינו יודע למה קונה אותן, פירושו שוודאי לוקחן בשביל ע"ז, וכן גביעים שפגם הגוי ובטלן ואחר כך קנאם ישראל הרי זה אסור למוכרם לגוי לפי שהכומר יעשה בו תיפלה לעבודה זרה ועובר הישראל משום לפני עור וגומ' וכן ספרים [פסולין] הראוין לעבודה זרה אסור למוכרן לגוים מפני שהכומר קורא בו ומזמר ומשבח לעבודה זרה, ואפילו לגוי שאינו כומר אסור למוכרם משום דודאי הגוי ימכרנו או יתננו לכומר (י"ד ב' תד"ה חצב), והוי כמו עצים שאסור למכור לכומרים לשרוף תקרובת שלהם כדאיתא פרק קונם (נדרים ס"ב ב') אבל בסתם מתיר שם רב אשי דרוב עצים להסקה ניתנו.
<h2>דף כו.</h2>
בת ישראל לא תילד את הנכרית לפי שמיילדת בן לעבודה זרה והני מילי בחנם אבל בשכר מותר משום איבה, אבל נכרית מיילדת בת ישראל בזמן שאחרות עומדות על גבה ולא בינה לבינה דלמא קטלה ליה (סימני סה"ת קנ"א) שמנחת ידה במקום שמוחו רופף ואין ניכר שהרגתו. בת ישראל לא תיניק בן גויה ואפילו בשכר דלא שייך [משום] איבה בהא, אבל נכרית מניקה [בן] של ישראל בזמן שאחרות עומדות על גבה (סימני סה"ת קנ"ב), וכתב רבינו ברוך (שם) ונראה דאפילו אין ישראל בבית מותר אם יש בעיר ישראל יוצא ונכנס אבל הלכו כל הישראלים חוץ לעיר ונשארה המנקת גויה בעיר הרי זה אסור.
<h2>דף כז:</h2>
מותר להתרפאות מן הגוים חולה שאין בו סכנה ואם הוא מומחה אפילו יש בו סכנה מותר, ולגבי הקזה רובן מומחין הן (סימני סה"ת סי' קנ"ג ועי' תוס' ע"ז כ"ז ב' ד"ה כל). אבל מן המינין ומן הגוים שיאמרו לחש של ע"ז אסור, וכן מן הגוי שיאמר ליקח ממעיין [נ"א ממים של ע"ז] או מאילן [שגדל] לפני עבודה זרה אסור, אבל אם אמר לו סתם קח מימי מעיין או מאילן פלוני אף על פי שאינו מוצ(י)א דבר זה אלא בעבודה זרה [נ"א כי אם בפני ע"ז] מותר כיון שלא תלה רפואתו בעבודה זרה ואם היה מוצאו במקום אחר היו מועילין כמו אלו כדאיתא בירושלמי (ע"ז פ"ב ה"ב) (סימני סה"ת שם, ותו' שם ד"ה שאני). בפרק מי שאחזו (גטין ע' א') משמע שמותר לרפאות הגוי לכל הפחות בשכר שאומר שם רב שימי בר אשי עבד ליה לההוא גוי אסותא לדבר אחר ואיתסי. ועל זה סמך רבינו משה להיות רופא בארץ מצרים לישמעאלים. אף על פי שיש לדחות שעשה רב שימי כן לנסותה אם טובה היא לעשות לישראל (תו' ע"ז כ"ו ב' ד"ה לאפוקי ע"ש).
<h2>דף כט.</h2>
אסור לאיש להסתפר מן הגוי ביחוד אם לא הישראל רואה במראה (ע"ז כ"ט א') דלמא קטיל ליה, אף על פי שלכאורה [בחנם] אסור לראות במראה משום לא ילבש גבר וגומר מדהתירו (ירושלמי ע"ז פ"ב ה"ב) לבית רבי דווקא לראות במראה מפני שהיו קרובים למלכות וגם אמרו (שם) כי המסתפר מן הכותי אינו רואה במראה אם לא תאמר הפירוש כי אין רואה היינו אין צריך, והא דבפרק שואל (שבת קמ"ט א') מוקי טעמא דאיסור מראה בשבת דווקא של מתכת שלא ישיר נימין המדולדלין, היינו באשה אבל באיש אפילו בחול אסור (סימני סה"ת סי' קנ"ה), אמנם יש שמסתכלין במראה להאיר עיניהם שאומרים חכמי הרופאים שהוא טוב לזה ורחמנא לבא בעי כי כל לבבות הוא דורש (תו' שם ד"ה המסתפר).
<h2>דף לג.</h2>
ישראל שהיה לו עבודה זרה בידו ומכרה אמרנו למעלה [הו' בע"ז נ"א ב'] שהדמים אסורים, אבל גוי שמכר עבודה זרה שלו אמרינן בפר' בתרא דעבודה זרה (ס"ד א') שהדמים מותרים, אלא אם כן ידוע שמקצה אותם לעבודה זרה אחרת, דבהכי מיירי ההיא דפרק אין מעמידין (שם ל"ג א') דקאמר התם גוי נמי נימא עבודה זרה זבין דמי עבודה זרה איכא (בידים) [בהדיה] ואסורין כן פירש רבינו יעקב (שם י"ב א' תד"ה דכוותה) הילכך מותר לקבל חוב מן הכומרים אף על פי שמכרו עבודה זרה כדי לשלם החוב (ע"פ סה"ת סי' קל"ו).
<h2>דף מא.</h2>
מצא שברי עבודה זרה מותרין מצא תבנית יד או רגל עומדין על בסיסן הרי אלו אסורין (עמ' ב'), ועבודה זרה שנשתברה מאליה קיימא לן כרבי יוחנן דאמר בפרק כל הצלמים שאסורה.
<h2>דף מב.</h2>
מוכיחות ההלכות שם (ע"ז נ"ב א') ובפרק כל הצלמים, שעבודה זרה של גוים שבטלוה קודם שבאתה ליד ישראל הרי זו מותרת בהנאה שנאמר (דברים ז' כ"ה) פסילי אלהיהם תשרפון באש, כשבאו לידינו והם נוהגים בהן מנהג אלהות אבל אם בטלו[ם] הרי אלו מותרים, ע"ז של ישראל אינה בטילה לעולם אפילו היה לגוי בה שותפות אין ביטולו מועיל כלום אלא אסורה בהנאה לעולם וטעונה גניזה, וכן ע"ז של גוי שבאת ליד ישראל ואחר כך בטלה הגוי אין ביטולו מועיל כלום אלא אסורה בהנאה לעולם (רמב"ם ע"ז פ"ח הל' ח'—ט') גזירה משום ע"ז של ישראל עצמה כדמפרש התם, וכתב רבי אליעזר ממי"ץ (יראים סי' ק"ב) דמשמשי עבודה זרה ונוייה אם באו ליד ישראל ואחר כך בטלם הגוי שמותרין, שאין להחמיר בהם על ידי גזירה זאת כמו בעבודה זרה עצמה. עוד מוכיח שם (ע"ז מ"ג א'), שגוי שביטל עבודה זרה בין שלו בין של גוים אחרים בעל כרחו אף על פי שאנסו ישראל על כך הרי זו בטילה ובלבד שיהא הגוי המבטל עובד עבודה זרה (רמב"ם שם הל' ט').
<h2>דף מז:</h2>
ובית שבנאו מתחילה לעבודה זרה הרי זה אסור, הכניס לתוכה עבודה זרה והוציא(ו)ה הרי זה מותר.
<h2>דף מח:</h2>
האשרה בין שהיתה נעבדת בין שהיתה עבודה זרה תחתיה אסור לישב בצילה ואסור לעבור תחתיה אם יש לו דרך אחרת, ואם אין לו דרך אחרת עובר תחתיה במרוצה (ע"פ רמב"ם ע"ז פ"ז הל' י"א ע"ש) כדאמר רב ששת לשמעיה כי מטית להתם ארהיטני.
<h2>דף נ.</h2>
המבטל ע"ז ביטל משמשיה, ביטל משמשיה הן מותרין והיא אסורה, ותקרובת עבודה זרה אין לה ביטול עולמית (ע"פ רמב"ם ע"ז פ"ח סה"ט), משום דאיתקש למת שאין לה ביטול עולמית שנאמר (תהלים ק"ו כ"ח) ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים. ושנינו שם (נ"ג א') כיצד מבטלה קוטע ראש אזנה או ראש חוטמה, פחסה בפניה, פירוש השפיל בליטת צורת הפנים (ע"פ פי' רש"י ור"ח), אף על פי שלא חסרה בטלה, מכרה או משכנה בין לגוי בין לישראל לא בטלה, לרבנן דרבי, אבל מכרה לצורף ישראל הרי זה בטלה (ע"פ רמב"ם שם הל' י' ע"ש) דמסתמא לחבלה מכרה.
מתוך הלכות אלו למדנו, שצריך ישראל להזהר שלא ליקחנה (יקח) במשכון ולא יהנה ממשמשי עבודה זרה ונוייה כגון גביעיה ומחתותיה ומעילה ומטרוניות שלובשים בשעת עבודתה (יראים סי' ק"ב), אבל נרות של שעוה שמביאין דורות לע"ז ומדליקים בפניה אם משכנן הכומר [או] מכרן או נתנן לישראל, כתב מורי רבינו יהודה בשם רבי' יצחק שאין לך ביטול גדול מזה דשוב אינו רוצה להדליקן בפני עבודה זרה אלא לצורכו נוטלן, אמנם במטרונות שלובשין בשעת עבודתן פסק רבינו שמואל בשם רבינו שלמה שנוי שלהם הוא ולא של עבודה זרה ומותרין בלא ביטול (ע"ז נ' א' תד"ה בעינן וע"ש).
<h2>דף נא:</h2>
המוצא כסות וכלים ומעות בראש עבודה זרה אם מצאן דרך בזיון הרי אלו מותרים ואם מצאן דרך כבוד הרי אלו אסורין (רמב"ם ע"ז פ"ז הל' ט"ז), כדדרשינן בפרק רבי ישמעאל מקרא (דברים כ"ט ט"ז) דותראו את שיקוציהם ואת גילוליהם כסף וזהב אשר עמהם.
שלא ליהנות מע"ז ומכל משמשיה שנאמר (דברים ז' כ"ו) ולא תביא תועבה אל ביתך והנהנה מאחד מהן לוקה שתים אחת משום לא תביא ואחת משום לא ידבק וגומר (ע"פ רמב"ם ע"ז פ"ז הל' ב' ע"ש). ועבודה זרה נקרא כל דבר שעשאו גוי או ישראל אלוה (ע"פ יראים סי' ק' ע"ש), ושנינו בע"ז פרק רבי ישמעאל (נ"א ב'), ע"ז של נכרי אסורה מיד שנאמר (דברים ז' כ"ה) פסילי אלהיהם תשרפון באש משפסלו נעשה לו אלוה, ושל ישראל אינו אסורה בהנאה עד שתעבד שנאמר (דברים כ"ז ט"ו) ושם בסתר עד שיעשה לה דברים שבסתר שהם עבודתה, ומשמשי עבודה זרה בין של גוי בין של ישראל אינן אסורין [בהנאה] עד שיעבדו (ע"פ רמב"ם שם הל' ד' ע"ש) שנאמר (דברים י"ב ב') אבד תאבדון את כל המקומות ותניא התם בכלים שנשתמשו [בהם] לעבודה זרה הכתוב מדבר וכתיב (שם) אשר עבדו שם הגוים, אין אסורין עד שיעבדו. עבר ומכר עבודה זרה ומשמשיה או תקרובת שלה הרי הדמים אסורים בהנאה (ואסורין) [ואוסרין] בכל שהו כע"ז עצמה שנאמר והיית חרם כמוהו, כל שאתה מהיה ממנו הרי הוא כמוהו (ע"פ רמב"ם שם הל' ט').
<h2>דף סד.</h2>
ישראל שהיה לו עבודה זרה בידו ומכרה אמרנו למעלה [הו' בע"ז נ"א ב'] שהדמים אסורים, אבל גוי שמכר עבודה זרה שלו אמרינן בפר' בתרא דעבודה זרה (ס"ד א') שהדמים מותרים, אלא אם כן ידוע שמקצה אותם לעבודה זרה אחרת, דבהכי מיירי ההיא דפרק אין מעמידין (שם ל"ג א') דקאמר התם גוי נמי נימא עבודה זרה זבין דמי עבודה זרה איכא (בידים) [בהדיה] ואסורין כן פירש רבינו יעקב (שם י"ב א' תד"ה דכוותה) הילכך מותר לקבל חוב מן הכומרים אף על פי שמכרו עבודה זרה כדי לשלם החוב (ע"פ סה"ת סי' קל"ו).
<h2>דף סה.</h2>
שנינו בתחילת מסכת עבודה זרה (ב' א') לפני אידיהם של גוים שלשה ימים אסור לשאת ולתת עמהם, במקח וממכר, ולהלוותם וללוות מהן [להשאילן ולשאול מהם] ולפורעם ולהפרע מהן, ואוקימנא בגמרא (שם ו' ב') במלוה בשטר או שעל המשכון אבל מלוה על פה נפרעין מהן מפני שהוא כמציל מידם, אמר שמואל (שם י"א ב') בגולה אין אסור אלא יום אידם בלבד, פירוש בגולה, בחוץ לארץ מפני שאינם כל כך עובדי עבודה זרה, ופירש רבינו שמואל בשם רש"י דוקא ניט"ל וקיס"ח שהן עיקר אידם וראש יראתם אסור, ואפילו אותם יש להתיר במקום שיש לגוי איבה כדמוכח שם (ו' ב') דקאמר ההוא מינא דשדר דינרא קיסריינא לרבי יהודה נשיאה ביום אידם אמר אי לא אקבליה הויא ליה איבה. עוד יש היתר אחר בגוי שאנו מכירין שאינו אדוק בעבודה זרה ולא אזיל ומודה כדאמרינן התם (ס"ה א') רבא שדר קורבנא לבר ששך ביום אידו [נ"א אידן] אמר קים לי בגוויה דלא אזיל ומודה, פירוש קורבנא דורון, עוד יש היתר אחר במקום שצריך להחניפו כדאמרינן בירושלמי (ע"ז פ"א ה"א) בגוי המכירו מותר מפני שהוא כמחניף לו ותניא [נמי בתוספתא] נכנס בעיר ומצאן שמחים שמח עמהם מפני שהוא כמחניף להם (ע"פ סה"ת סי' קל"ד). גרסינן בפרק שני דעבודה זרה (ל"ב ב') אמר שמואל גוי ההולך לתרפות בהליכה אסור לשאת ולתת עמו בחזרה מותר.
